גזר דין בתיק ת"פ 3396-07

הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום המייחס לו 13 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כתב האישום

מעובדות כתב האישום עולה כי בחודש אפריל 2002 הקים הנאשם את חברת INTERWORK"שירות וייעוץ להגירה ותעסוקה בחו"ל" (להלן: " החברה"). במועדים שונים, בין החודשים מאי עד ספטמבר 2002, פירסם הנאשם מודעה, לפיה, הינו מתחייב לספק לפונים (להלן: " המתלוננים") עבודה ו/או אשרות עבודה ו/או אשרות שהייה במדינות שונות בחו"ל.

בעקבות מודעה זו פנו אל הנאשם המתלוננים אשר חתמו על חוזי התקשרות והסכמי עבודה ואף שילמו סכומי כסף שונים.

שיטת העבודה המתוארת בכתב האישום נעשתה בשני שלבים. בשלב הראשון, הגיעו המתלוננים למשרדי החברה. שם פגשו בנציג מכירות של החברה. הלה פירט בפניהם את אפשרויות שירותי ההגירה והתעסוקה השונים בחו"ל המוצעים על ידי החברה ודרש כי ימציאו לו מסמכים שונים לצורך בדיקת התאמה שמבוצעת על ידי עורך דין המפקח על התהליך. באותו מעמד, וכתמורה בגין השירות, נגבו מהמתלוננים סכומי כסף שונים.

בשלב השני, הודע למתלוננים כי נמצאו מתאימים והם נדרשו לחתום על הסכמי התקשרות עם החברה. במסגרת ההסכמים התחייב הנאשם לספק למתלוננים שירותים שונים, וביניהם, אספקה ומימון אשרות עבודה, כרטיסי טיסה ליעדים נבחרים, אספקת עבודה במקצועות נבחרים בשכר מוסכם, מגורים, איסוף משדה התעופה ומימון ביטוח רפואי. בהתאם להתחייבויות אלו נגבו מהמתלוננים סכומי כסף נוספים ואף מיטלטלין שונים.

בהמשך, פנו מתלוננים אחדים לחברה במטרה לברר פרטים אודות השלב בו נמצא הטיפול בעניינם. בתגובה נמסר להם כי המשרדים נסגרו עקב פריצה שאירעה באותו היום וכי הטיפול בעניינם מצוי בשלבים שונים. כן, בתחילת חודש אוקטובר 2002, שלח הנאשם למספר מתלוננים הודעה בדבר הפסקת פעילות החברה.

בנסיבות המתוארות קיבל הנאשם מהמתלוננים סכומי כסף רבים בסך כולל של כ-100,000 ש"ח.

הסדר הטיעון בין הצדדים

הצדדים הציגו בפני הסדר עונשי מותנה (נ/6), לפיו, המאשימה תטען להטלת עונש של מאסר על דרך של עבודות שירות ואילו ההגנה תהיה חופשייה בטיעוניה. התנאי המוסכם היה כי על שירות המבחן להתרשם שהנאשם נעדר מעורבות עבריינית, מתפקד באורח נורמטיבי, מביע חרטה כנה ונוטל אחריות על מעשיו ולפיכך ליתן המלצה חיובית. הצדדים אף הציבו תנאי מקדים להסדר שהינו פיצוי הנאשם את המתלוננים בהתאם לסכומים ולמיטלטלין המופיעים בכתב האישום בניכוי הסכומים  שהחזיר הנאשם למתלוננים. סכום הפיצוי בגין הנזק שנגרם למתלוננים הועמד על סך של 142,000 ש"ח, והיתרה שטרם שולמה הועמדה על סך של 95,974 ש"ח. סכום זה הופקד בקופת בית המשפט.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן התרשם כי התנהלות הנאשם הינה שולית והוא בעל דימוי והערכה עצמית נמוכים. הוא מתרכז בצרכיו ומתקשה להבין את השלכות מעשיו על הזולת.

עוד צוין כי הנאשם אינו תופס עצמו כעבריין, מתקשה להתייחס לבעייתיות החוזרת בהתנהלותו השולית בביצוע עבודות מאוחרות יותר, וממוקד בהליך המשפטי.

יחד עם זאת, ציין שירות המבחן כי הבין את חומרת מעשיו, פעל למען הסדרתם ואף החזיר חלק מהכספים למתלוננים בטרם הגשת כתב האישום נגדו. אלא שלאחר ביצוע העבירות, לא הפיק את הלקחים וביצע עבירות שוד וסחיטה באיומים אשר בגינן הורשע ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל בשנת 2006.

עוד הוסיף השירות כי מאז ביצוע העבירות וריצוי עונש המאסר חל שינוי בחייו של הנאשם. הנאשם הקים משפחה ולצד זאת משקיע בעבודה. כך ניכרים מאמציו ורצונו לגייס את כספים לצורך פיצוי המתלוננים. כן, הפנים כי עליו להשיב את מלוא סכומי הכסף שקיבל לידו למתלוננים.

נוכח כל האמור, השירות לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

הנה כי כן, בפנינו "תסקיר מעורב". מחד, הוא מבשר על שינוי באורחות חייו של הנאשם מאז ביצוע העבירות האחרונות בהן הורשע בשנת 2006, וכן מראה על הפנמת החובה לפצות את הניזוקים ממעשיו. מאידך, הוא מלמד על קושי בנטילת אחריות אישית למעשים נשוא כתב האישום, ומתעורר גם החשש כי ההסכמה לפיצוי נובעת מההליך המשפטי ולא מהפנמה ערכית.  

חוות דעת הממונה על עבודות שירות

בחוות דעתו הראשונה מיום 10.3.11 מצא הממונה את הנאשם כמתאים לביצוע עבודות שירות, עם מגבלות רפואיות (מאמץ פיזי מוגבל וללא הרמת משאות כבדים).